לא להאמין שה"עוד כמה חודשים" שהפך "לעוד שבועיים" ומשם "לשבוע הבא" מהר מאוד עבר למוד של "עוד יומיים" "מחר" ו"ה י ו ם ".  ההתרגשות הגיעה רק בשלב ה"מחר". עד אז זה הרגיש רחוק ושל מישהו אחר. בלילה לפני שהמחר הפך ל"מחר" הרגשנו פתאום שהינה זה קורה. זה משהו שאף פעם לא קרה לנו לפני (לצאת לשנה לטיול). החודש האחרון שבו שיחרננו את הכל הרגיש הכי נכון לנו. עזר לנו לשחרר עוד הרבה מהדברים ולהסתפק במועט מתוך בחירה ולא מתוך אילוץ.

את האריזות של המוצ'ילות סיימנו לארוז רק 4 שעות לפני היציאה לדרך, תכלס רק יומיים לפני הנסיעה קנינו מוצילות לילדים, את הרשימת ציוד הכנו ועידכנו כמה ימים לפני היציאה. לא יודעים אם לקחנו יותר מידי או פחות מידי, ימים יגידו. מה שבטוח שאת תיק התרופות צמצמנו ודיללנו לפחות 4 פעמים בשבועיים האחרונים. כנל לגבי תיק הרחצה. 

לאורך הדרך דיברנו עם הילדים על החששות והפחדים, על ההתרגשות, על הציפיות ועל התחושות. הכל פתוח. 

הביחד-נס  (togetherness) היה חשוב לנו מעצם היותו חלק ממטרת הטיול והתחושה שרצינו להעצים. לכן, כחלק מהתהליך והצורך לרתום את כולנו לתוכו, היה ברור שצריך לעשות לזה ברנדינג. אז הצענו רעיונות לחולצה, עשינו סקיצות, הגדרנו מה אנחנו רוצים שיהיה המסר בחולצה ומתי נלבש אותה. ג'קי בחר דומיין ושם (שגם הוא עם המשמעות שלו עלה לדיון עם הילדים) וכולנו הבענו את דעתנו על כל אחת מהאפשוריות והדעות של כולם נחשבו במידה שווה. כל הצעה עמדה להצבעה וכל מה שנפסל, נפסל עם נימוק מדוע לא שיקף את "ערכי המותג".

אז אתמול יצאנו לדרך, הראשונית, זו שתוכננה בקפידה כמעט שנה מראש, לסנט פטרסבורג לטיול שורשים עם ההורים של ג'קי. כל כך שונה מהדרך שמחכה לנו. הכל מתוכנן בקפידה כמעט לרמת הכרטיסים למוזיאונים לפי יום ושעה, לעומת הכרטיס בפתוח שיש לנפאל ומשם נזרום. תענוג לשמוע את הסיפורים של אבא של ג'קי על ההיסטוריה של רוסיה ושל כל אחד מהמקומות. 

מתענגים על הזמן איכות של בבושקה ודדושקה עם הילדים.