כמו שמתכננים מוצר חדש - עם תכנון קפדני חשיבה על המרקטינג ועל הלקוחות. נצטרך לרתום את הילדים לתהליך ולדרך ולכן טיזינג צריך לעשות בחוכמה.
נכון, זה מוצר שכבר עשו כמוהו אבל לא עשו משהו מותאם לקהל היעד הספציפי הזה. עבורנו, משפחת ברשטיין מירון על חמשת נפשותיה.
הגדרנו את קהל היעד, את העדפות והתחביבים שלו. את האילוצים (הום סקולינג, עונות השנה ומזג אויר בעיתי בחלק מהמקומות), השוני התרבותי, ה-ON BOARDING של כולם לתהליך ולטיול, הקושי והפרידה מהחברים (שלנו ושל הילדים), חיסונים, ביטוחים. על המינון בין הלקוחות החדשים לותיקים, הצעירים והמבוגרים, על הדעות הקדומות (בעיקר של הכותבת על הודו). על האילוצים הכלכליים ואיך נדלג מעליהם (או הם מעלינו). על מיקו החתול (בן 18 שיהיה בריא) על האפשרויות הרבות ועל איך בוחרים לאן ניסע ולאן לא, לכמה זמן אם בכלל, וגם על מה אם יהיה ממש קשה לחזור?
על זה שנרצה שהילדים ישהו בבתי ספר מקומיים מידי פעם שיכירו דרכים ותרבויות אחרות, גמישות מחשבתית, הסתגלות, חשיבה יצירתית וכל החושים שאצלנו צריכים להתעורר בשנית.
חזרתי לקרא (שוב) את הנזיר שמכר את הפרארי, ובעיקר דיברה אלי הפסקה שמדברת על זה שאם כוס מלאה לא ניתן למזוג אליה עוד כי הכל נשפך החוצה. בכדי שאפשר יהיה למזוג עוד לתוכה, שהיא תוכל להכיל דברים חדשים, יש צורך לרוקן אותה.
אז אני מרוקנת:-)
אחרי שעשינו אין סוף תוכניות ומסלולים, ושינינו את דעתנו לפחות מאה פעם בארבעה ימים הגענו למסקנה שצריך רק כרטיס טיסה יציאה. ומכוון שסנט פטרסבורג ופינלנד כבר מתוכננות ומשם לנפאל ומשם העולם הוא גדול. אולי נמשיך לגואה/סין/מונגוליה/ ומשם לויאטנם פיליפינים/דרום קוריאה או אולי לאוסטרליה וניו זילנד או סרי לנקה תאילנד והאיים? אנחנו אוהבים הפתעות וריגושים, גם חוויות ואתגרים. אז פשוט נגלה מה יילד יום :-).
אין תגובות: