One Year Break

משפחות לוי, שרז, מוסקוביץ', המלט, וברשטיין מירון.

עזבנו את גואה אחרי 3 חודשים שבהם חיינו לפי פרדיגמת הצמיחה ופרדיגמת ההנאה, (ממליצה לעקוב אחרי אחי אורגד מירון, הוא יודע להסביר את זה הכי טוב). הכרנו חברים חדשים לחיים, זכיתי בחברות טובות שהפכו לקבוצת תמיכה של המרימות הלאומיות. החיינו מחדש את הסרט פרוזן ומשמעותיו, גילינו משמעויות חדשות לדברים מוכרים. אין ברירה, הויזה נגמרה וצריכים להמשיך הלאה, אז אחרי המון מסיבות פרידה בכל מיני קונסטלציות ומקומות, אצלנו בבית עד שעה לפני הטיסה עם ג'ין טוניק שזרם כמו מים, שייק פירות בחסות אוריקי, מסיבה בחוף, מסיבת סוף שנה ותחילת שנה בבית ספר של הילדים, בחוף על קוקטיילים, ובכל קונסטלצייה אפשרית (רק אמהות / רק ילדים / משפחות / רק גברים בפוקר / עם פוג'ה ובלי פוג'ה), הכל עם הרבה כנות ודברים מהלב.
הפרידה מגואה היתה מאתגרת כי מעבר לפרידה (הזמנית) מהמקום והחברים, זו היתה פרידה מתקופה מורכבת ומעצימה, מלמדת, מאתגרת, מחבקת ועוטפת.

מאוד קשה לסכם את התקופה הזו גם לא ממש בא לנו לסכם את התקופה הזו. זו תקופה שבאמת לא חווינו כדוגמתה בעבר ובהחלט תיזכר כאחד השיאים של המסע שלנו.

בנגקוק

בנגקוק לא הייתה בתוכניות שלנו בתחילת הטיול כיוון ששנינו כבר היינו בתאילנד בעבר ותכננו לטוס ישירות לוייטנאם. כשחיפשנו כרטיסי טיסה גילינו שיהיה יותר זול לנו לטוס מגואה לבנגקוק, משם לקמבודיה ומשם לוייטנאם מאשר פשוט לטוס ישירות. מוזרות הן דרכי חברות התעופה 😏. כמובן ששמחנו על ההזדמנות שנקרתה בדרכינו. אז אם כבר טסים דרך תאילנד, אולי כדאי שנטייל קצת לפני שממשיכים.


הנחיתה בבנגקוק היתה קלה. זו אתנחתא קצרה בין גואה לויאטנם שמשלבת גם את קמבודיה על הדרך.
בנגקוק היוותה עבורנו בעיקר גן עדן לתענוגות שהתגעגענו אליהם כ"כ.. ובעיקר לסושי! טוב גם מכונת כביסה אמיתית שלא עובדים אצלה היה חדשות מרעננות.
ישנו במלון דירות D Varee Residence Montara Thonglor 25 בשכונת Sukhumvit שמאוד שונה מהאיזור הרגיל של קווסאן איפה שכל התרמילאים. השכונה יותר דומה לרמת אביב ג' עם קניונים, חנויות יוקרה ובתי יוקרה. לכל מקום מאוד קל להגיע עם מונית או Grab שזה ה-GetTaxi של המזרח שעובד פשוט מעולה.

אחרי 5 חודשים נטולי סושי (שיא עולמי מבחינתנו) ישבנו בכל סושי שנקרא בדרכנו וגם אכלנו המון אוכל מקומי. אין על האוכל התאילנדי. פגישה אצל חברים שמתגוררים בבנגקוק כבר כמה שנים היתה כייפית ושפכה אור על החיים בבנגקוק. וגם נשפך יין ספרדי והמון אלכוהול איכותי כמיטב המסורת :-).


בבנגקוק בעיקר עשינו אטרקציות תיירותיות שיותר מתאימות לילדים (ממליצה בחום לוותר על ה Siam amazing park, זה סטייל הלונה פארק בשנות ה-80 שכבר אז הוא היה עתיק ומלא חלודה עם מעט מתקנים). נהננו מעולם המים בפארגון, מתחם ASIATIQUE החדש שכולל בתוכו מגוון חנויות מותגים אבל גם עשרות מסעדות של אוכל מקומי ואוכל מערבי. עשינו יום סיור בעיר שכלל סירת Hop On Hop Off (שעלינו עליה בסוף רק פעמיים 😂), ביקור ב- Wat Arun שהוא אחד המקדשים היפים בבנגקוק. החלטנו לוותר על הביקור בארמון המלך כי זה ביקור ארוך ומעייף ולדעתינו פחות התאים באותו רגע למצב הרוח של הילדים. כשנכנסנו למתחם של Wat Pho (הבודהה השוכב), הילדים הצליחו להתגנב פנימה בלי כרטיס (בלי שאנחנו שמנו לב) אבל הם עשו טעות אחת קטנה בדרך ולא הורידו נעליים, מה שמשך את תשומת ליבם של הסדרנים שמיד ביקשו לבדוק אם יש להם כרטיס. כל הסיפור היה קצת מביך ומאוד משעשע.



הימים היו מלאים. הלכנו הרבה ברגל, ביקרנו בשווקים וגם בקווסאן (ג'קי אפילו טעם עקרב שחור ומסתבר שיש לו טעם של סרטן), השתדלנו להתנייד או בתחבורה ציבורית שכללה  "אוטובוס על מים", שזה פשוטו כמשמעו סירה גדולה שעוצרת בתחנות שונות בתעלות בנגקוק, אוטובוס מקומי והרבה עבודת רגליים. וגם קצת מנוחה בבריכה על הגג של המלון.


עם הקניות לא כ"כ הצלחנו גם כי אני לא טובה בקניות בלחץ זמן, וגם כי המחשבה שכל דבר שנקנה נצטרך לסחוב על הגב קצת מבאסת, וגם כי עד שנחזור לארץ מי יודע אם הדברים האלה עדיין יהיו יפים בעיניי.. אז בנגקוק בלי קניות. בכלל הקונספט של קניות הוא אחר בטיול של שנה. כל כך אחר עד שהוא לא קיים. 😃

קנצ'נבורי

היו לנו 9 ימים להעביר בתאילנד ולא רצינו להעביר את הכל בבנגקוק אז החלטנו (ג'קי החליט) שאנחנו ניסע ל-3 ימים לקנצ'נבורי. הבחירה לא הייתה קשה כי קנצ'נבורי זה מקום רגוע ויפה שנמצא קרוב לבנגקוק וזה ממש כמו לנסוע לחופשה של סוף שבוע. יש נהר שאפשר להתרחץ בו, יש שמורת טבע מהממת שבכיף ממלאת טיול יום, ויש היסטוריה עשירה ומעניינת מתקופת מלחמת העולם השנייה.
בחרנו לנסוע ברכבת ישירה מבנגקוק לקנצ'נבורי (3 שעות נעימות, עלות כרטיס 100 באט לא משנה איפה אתה יורד לאורך הדרך). רכבת ישנה מאוד עם ספסלי עץ, חלונות פתוחים לרווחה והרבה מאווררי תקרה, מאלה שכבר נוסעות עשרות שנים וגם הדרך ישנה ועם היסטוריה עשירה.


בקנצ'נבורי נקטנו טקטיקה חדשה, ירדנו מהרכבת וחיכינו שג'קי ילך למצוא מקום לישון. הוא היה שם לפני 20 שנה והרגיש שאתרי המלונות והתיירות לא נותנים לקאנצ'נבורי את הכבוד הראוי לה ושהרבה מקומות פשוט לא מופיעים בהם. כעבור שעה חזר ולקח אותנו לגמרי במקרה לאותו מקום בדיוק בו שהה לפני 20 שנה. חלום. מזח פרטי. חדר נקי ונחמד והכל רק ב-700 באט ללילה.


את היום שאחרי פתחנו בסיור בעיר, במוזיאון מלחמת העולם השנייה (תקופה חשוכה ומזעזעת) ובית הקברות לחיילי הצבאות הזרים שנספו כאן.
המשכנו משם לכיוון הגשר המפורסם על נהר הקוואי שעליו עוברת אותה רכבת שאיתה הגענו לכאן. הדבר המעניין הוא שבזמן שהרכבת עוברת עדיין אפשר לטייל על הגשר, על הפסים עצמם וכשהרכבת מתקרבת, יש גומחות מיוחדות שאפשר לברוח אליהן. אין מה לדאוג, המהירות של הרכבת לא עוברת את המהירות של הצב השכונתי 😂. זו עדיין חוויה מאוד נחמדה כי האנשים שנוסעים ברכבת נותנים כיפים לאנשים שעומדים על הגשר ויחד עם הנוף של הנהר כל זה באמת נותן תחושה של פעם.


ביום השני שכרנו נהג עם רכב ונסענו לטיול יומי ב-Erawan National Park המוכר גם כ"שבעת המפלים". מפלים קסומים שניתן להכנס אליהם ולהתגלץ' על סלעים, מלא דגים ומים שקופים ונקיים (מקום קסום ומומלץ ביותר). עוברים את המסלול באורך של כ-2 קילומטר שלוקח יום שלם כי רצינו להעביר לפחות חצי שעה בכל אחד מהמפלים שבדרך. המקום מדהים ביופיו שמזכיר קצת את שמורת הפליטוויצה בקרואטיה עם המים הירוקים והצלולים שזורמים מכל מקום. יש לגונות שאפשר לנוח בהם במים עד שאי אפשר כבר לשבת כי הדגים אוכלים את הרגליים. וזה לא הדגים הקטנים של המסג' דגים, זה דגים גדולים כמו שמזמינים במסעדה 😄 אז זה מרגיש כמו נשיכות קטנות אבל כמובן שלא גורמות שום נזק ולא משאירות סימנים.


לצערינו סיימנו את השמורה בסביבות שלוש אחר הצהריים מבלי שהגענו אפילו למפל העליון (היה קשה להוציא את הילדים מהמים כל פעם כדי ללכת למפל הבא) ונסענו לכיוון תחנת רכבת בה עולים על "רכבת המוות" (שמתו בבנייתה עשרות אלפי שבויי מלחמה שהיפנים שבו בתקופת מלחמת העולם השניה). האטרקציה כאן היא שהרכבת עוברת על צוק מעל הנהר וכמובן שגם כאן אפשר פשוט לטייל על הפסים (בלי שום מעקה בטיחות) וכמובן לעבור את הקטע הזה בנסיעה איטית עם דלתות הרכבת פתוחות כשכל מה שמונע ממך לקפוץ החוצה ישר מהצוק זה הרצון שלך לחיות 😂.


הרכבת ממשיכה בחזרה עד לקנצ'נבורי ואנחנו יחד איתה (נפרדנו מהנהג שלנו קודם לכן) במסלול עם נוף קסום שעובר  בגשר על נהר הקוואי. הילדים ממש התענינו במה שקרה בתקופה והתקשו להבין את הזוועות (ברור, למוח בריא מאוד קשה להבין את הזוועות ובאילו תנאים אנשים שרדו, או שפחות שרדו.)

סה"כ קנצ'נבורי היתה מאוד מענינת (וטעימה) עבורנו. יום למחרת לקחנו מונית ישר מקנצ'נבורי לשדה התעופה בבנגקוק.

קמבודיה - HERE WE COME!